פרדוקס האמונה ההגיונית

קביעתו של בלז פסקל על קיומו של אלוהים עסקה באופן רציונלי בתועלת שבאמונה השוואה לחוסר האמונה בו.

הקביעה טענה כי עדיף לקחת את הסיכוי ולהאמין באלוהים (שיתכן ולא קיים) מאשר להסתכן ולא להאמין בו ובכך לדון את הנשמה הנצחית לסבל. במילים אחרות אם אלוהים לא קיים אתה עדיין לא מפסיד דבר אבל אם אלוהים קיים ואתה לא מאמין בו אתה מסתכן באובדן הנשמה.

קביעה לוגית פשוטה זו עומדת בבסיס האמונה הרציונלית באל.

הפרדוקס התעורר כאשר נתקלתי בקביעה האתאיסטית הזו בויקיפדיה. קביעה זו מתנגדת לקביעתו של פסקל ומציעה מספר טיעונים אשר עשויים להפריך את טענתו. בקביעה טוענים כי אלוהים הוא אל רחמן ונדיב לכן הוא יתגמל את הטובים ללא קשר להאם הם מאמינים בו אלה על בסיס המעשים הטובים שלהם.

הפרדוקס

הטיעון האתאיסטי עומד כל עוד יוצאים מנקודת ההנחה שאלוהים הוא אל רחום ונדיב.

האם אלוהים אכן אל רחום ונדיב השופט בני אדם על בסיס המעשים ותוצאות המעשים ולא על בסיס הטלת קוביות או המילוי העיוור שלהם אחרי מצוות הדת ?

כאן אנחנו נתקלים בפרדוקס העומד בבסיס כל האמונות המונוטאיסטיות. מהו בעצם טיבו של אלוהים?

לא ניתן לדעת מהו טיבו האמיתי של אלוהים משום שהוא התגלה למעט מדי אנשים. לא ניתן לקבוע שאותם האנשים שחוו התגלות העבירו את דברי האל באופן שלם לבני האדם. יתכן והיו להם אינטרסים שונים – הריי הם בני אדם.

אין לנו דרך לדעת מה טיבו של האל בטח שלא על בסיס הדברים הכתובים בתנ"ך. התנ"ך הורכב ע"י קבוצות של אנשים בתקופות שונות וע"י סיפורים שנכתבו בידי סופרים. גם אם נתייחס לתנ"ך כספר היסטוריה חיי שהוא האמת המוחלטת (ראיות מדעיות סותרות את זה) התמונה המתוארת בספר היא על אלוהים כאל נקמן , קנאי ולא רציונלי אשר מחליט להשמיד אנשים בקלות רבה מאוד – אל מרושע שלא לוקח אחראיות על מעשיו ומעדיף להטיל את האחראיות על אחרים.

אם נעיז ונחשוב לרגע שאלוהים הוא למעשה אל מרושע עולות מספר רב של שאלות פילוסופיות מרתקות:

  • האם זו זכותו להיות נסגד ע"י יצירי כפיו ?
  • אם הוא דיקטטור מרושע האם מגיע לו להשאר בשלטון ?
  • בתור יצירי כפיו האם אנחנו מסוגלים לקום ולהתמרד כנגד היוצר שלנו ?
  • האם יש לנו את הזכות או את ההצדקה המוסרית לכך ?

אתאיסטים לפי דעתי מאמינים בסתר ליבם שיתכן ואלוהים קיים . ואם הוא קיים הוא כנראה אל רחמן וטוב (איננו מאמינים באל קנא משום שאיננו מאמינים בנכונות התנ"ך , התורה ושאר כתבי האדם על האל). אתאיסטים ממלאים את העולם במעשים טובים ומנסים לשפוט את עצמם על בסיס מעשים ותוצאות. הם לא עושים את הטוב בעייני ה' הם עושים את הטוב בעייניהם .

לעומתם אנשים המאמינים בתקנות הדת מאמינים כי אלוהים שופט לחומרה בני אדם על שטויות. אם לא אמרת את התפילה כמו שצריך או אכלת בשר עוף בחלב אלוהים פשוט לא יוכל לקבל סרבנות.

הקביעה האתאיסטית  נכשלת להוכיח את דרכה בדיוק כמו קביעתו של פסקל. לא ניתן להשתמש בלוגיקה במקרים אלה משום שיש נעלם מרכזי – טיבו של האל והנעלם הזה אינו ידוע.

מהו אלוהים ?

מודעות פרסומת

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s